עיבודים מחודשים לסרטי אימה לרוב הורסים זיכיונות קלאסיים. ליל הפחד של 2011 הוא אחד המקרים הנדירים שמשפר את המקור במובנים רבים.

לילה מפחיד הוא סיפורו של בחור צעיר בשם צ'רלי ברוסטר, שמוצא את עצמו משוכנע שג'רי, השכן שלו מהדלת הסמוך הוא ערפד. חברו הטוב ביותר של צ'רלי אד הרע נתפס ומופנה על ידי ג'רי, מה שמאלץ את צ'רלי וחברתו איימי לחפש עזרה במקומות מוזרים. הם פונים לבדרן ומומחה הערפדים פיטר וינסנט, שמפטר אותם בהתחלה, אך בהדרגה נאלץ לשמש כצייד ערפדים בעל כורחו. דרך סכסוך וכאוס, איימי נתפסת ומופנת על ידי ג'רי. וינסנט מסביר שאם ג'רי נהרג לפני שהשינוי יכול להשפיע במלואו, עדיין ניתן להציל אותה, מה שמשאיר את שניהם במרוץ נגד השעון כדי להרוג מפלצת ולהציל חיים.

זוהי הסקירה הרחבה של העלילה של שני סרטי לילה פחד , אבל השטן נמצא בפרטים. רבים מהשינויים שנעשו אמורים להסביר את הקפיצה של 26 שנים בזמן בין השניים. פיטר וינסנט, במקור מנחה אימה בסגנון אלווירה, משוחזר כקוסם במה בווגאס, דומה מאוד לקריס אנג'ל הפופולרי דאז. שני המושגים קצת דעכו עד עכשיו, אבל זה בהחלט היה מודרני בזמנו. ציוד הקלטה הופך לחלק מהנרטיב, מכיוון שמצלמות הווידאו הפכו זמינות יותר בשנים שחלפו. עם זאת, העדכון הגדול ביותר קשור בקלות לשינוי במטמון התרבותי שחווים ערפדים, וכיצד הוא השפיע על ג'רי דנדריג'.

את ה-go-to vampire של 1985 הכי טוב להגדיר אלווירה, או כמה שנים מאוחר יותר, הנערים האבודים. לילה מפחיד מגיע עם תפיסה קלאסית למדי על ערפדיות. ג'רי מ-1985 הוא ג'נטלמן כריזמטי, שחביב על רובם, שרק צ'רלי מזהה כערפד. הוא מפגין רחמים והיגיון, ורק נוקט באלימות כשצריך, בין אם זה כדי להאכיל או כדי להגן על סודו. עד 2011, קולנוע הערפדים התפצל לשני כיוונים חדשים. המפלצות החיותיות של 30 ימים של לילה והפוכות הלבבות של דמדומים. ג'רי של 2011 הוא קוקטייל של אלימות ראשונית ופיתוי גותי. המתח מופחת בגרסה המחודשת, מוחלף בפעולה קרביים כדי ליצור תחושה שונה בתכלית.

הדמויות והביצועים הם לרוב כיוון חדש מאוד ברימייק. אנטון ילצ'ין המנוח מגלם את צ'רלי, כאן מחודש כנער לא בוגר, נואש למצוא קבלה אצל בני גילו והצלחה עם מערכת היחסים החדשה שלו. כריסטופר מינץ-פלאס בתפקיד אד המרושע לוקח את אובססיית האימה של צ'רלי מהמקור, מגלם נער מתנכל, שהושאר מאחור על ידי חברו הטוב ביותר ופנה במהירות לצד האפל. חברתו של צ'רלי איימי מוצגת על ידי אימוג'ן פוטס, ולמערכת היחסים יש חוש כימיה טוב יותר מהמקור. למעשה, אי אפשר לזהות את התפיסה של דיוויד טננט על פיטר וינסנט, שופעת מטלטלת ויפהפייה שהופך לגיבור בעל כורחו. קולין פארל נהנה מרוב שבחים על הופעתו כג'רי החדש, המגלם בצורה מושלמת את הדמות הנתעבת להפליא. כולם ביצועים מהנים שבאמת מרימים את החומר החדש.

אלמנטים רבים בליל הפחדים של 2011 מוערכים בהרבה, אך ראויים לקצת קרדיט. התוצאה והפסקול הורכבו על ידי Ramin Djawadi, הידוע בעיקר בזכות הלחנת המוזיקה של משחקי הכס, כולל שיר הנושא האיקוני. השילוב הייחודי של הסרט בין אימה לקומדיה מצליח לקלוע ללא מאמץ בין צחוקים והפחדות. האקשן של הסרט, אנשים נורמליים המתמודדים מול ערפדים בעלי כוח-על, באמת עובד. סצנות אקשן בסרטי אימה צריכות לרוב ללכת על קו דק בין שמירה על האנטגוניסט מפחיד ולתת לקהל להרגיש שלגיבורים יש סיכוי, ולילה מפחיד מצליח להוציא את האיזון הזה. זה באמת עושה הרבה דברים טוב.

רימייקים רק לעתים נדירות מצדיקים את עצמם, אבל לילה פחד משנת 2011 הוא טוב בפני עצמו תוך שהוא נשאר נאמן לחלק גדול מהרוח של המקור. הוא משיג את ההישג הנדיר של שיפור קלאסיקה במובנים רבים.